<h1>ראב"ן סימן ש"ו</h1>
<h2>דף נז.</h2>
ויין נסך ששיכשך בו בידו לשם ע"ז אסור בהנאה, ומגע גוי בין בכוונה שהיה יודע שהוא יין בין שלא בכוונה שלא שיכשך בו מותר בהנאה ואוסר בשתייה. ובזמן הזה כל יינם סתם יין הוא דלא נהיגי לשכשך בו לשם ע"ז ואי נגע גוי ביינו של ישראל מותר לישראל בהנאה ומוכרו ודמיו מותרת, כעובדא דהוי בבירם בההוא גוי דסליק לדיקלא ואייתי לולבא בידיה בהדי דנחית נגע בריש לולבא בחמרא שלא בכוונה שלא נתכוון לשכשך בו לשם ע"ז שרייה רב לזבוני לגויים ואמר ליה רב כהנא ורב אסי הא מר אמר תינוק בן יומא עושה יין נסך אף על גב דאינו יודע לכוין לע"ז, וקא סלקא דעתך דאסור בהנאה קאמר, ואמר להו אימר דאמרינן אנא דעושה יין נסך בשתייה בהנאה מי אמרי. ותנן נמי [ס':] (עלה) [נפל] לבור ועלה מדדו בקנה או שהתיז את הצירעה בקנה או שהיה מטפח על פי חבית המורתחת כל אילו היה מעשה ואמרו ימכר, אלמא מגעו שלא לע"ז מותר בהנאה ואפילו ישכשך בידו בזמן דלא אמר לשם ע"ז, וכיון דלא נהגו בכך בזמן הזה לשכשך ביינם לשם ע"ז הוי מגעו סתם ומותר בהנאה. ועובדא דהוי במחוזא [נ"ז:] דההוא גוי על לחנותא אמר אית לכו חמרא לזבוני א"ל לא הוה יתיב חמרא בדוולא שדא ביה ידו ושיכשך ביה עד דאסור בהנאה, האי שיכשך אפילו בסתם דלא אמר לע"ז כיון דאורחייהו בהכי סתם שיכשך שלו לע"ז הוה ולהכי אסרוהו בהנאה. ויין של גוים ודאי אסור לישראל לקנות ולהרויח בו אף על פי שהוא סתם יין משום הרחק מן הכיעור ומשום סחור [סחור] לכרמא לא תקרב, אבל אם חייב לו הגוי חוב בלא משכון ונתן לו יין בחובו מותר לישראל ליקח מפני שהוא כמציל [מידו, דהא גבי יום אידם שאסור לשאת ולתת עמהן אמרינן [י"ג.] וכותב ומעלה בערכאות שלהן מפני שהוא כמציל] מידם.
והא דאמר שמואל הלוקח עבדים מן הגוים אף על פי שמלו וטבלו עושין יין נסך עד שתשקע שם ע"ז מפיהם וכמה אמר רבי יהושע בן לוי עד י"ב חדש, ואף על גב דאיתיביה רבא לרב נחמן מלו ולא טבלו אין מלו וטבלו לא אין עושין יין נסך, כיון דשני ליה רב נחמן לא קשיא ליה, ואף ליכא דפליג עליה דשמואל, וגם רבי יהושע בן לוי סבר כוותיה דהא מפרש מילתיה נראה לי דהכי הילכתא כשמואל. ואף על גב דגבי גר תניא טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו, שאני עבד מגר דגר מדעתיה עבד ומשקע ע"ז מפיו אבל עבד בעל כורחיה עבד ולא משקע שם ע"ז מפיו עד י"ב חדש. ומיהו אי דחזינן ליה דנשתקע שם ע"ז מפיו ומבקש מאדונו מילה וטבילה הוי כגר, דהא מדעתיה עבד ואינו עושה יין נסך. ותשובת גאון מצאתי המטביל עבד גוי או שפחה גויה בעל כרחם אם נשתקע שם ע"ז מפיהם שאין נודרין בשמה ואין מזכירין בשמה אין עושין יין נסך ובישולן ואפייתן כשרה, שאין טבילה בעל כורחה פוסלת אלא ביפת תואר ובגרים ובעבדים משוחררין שצריכין לקבל עול תורה ועול מצות לעיילינהו לדת ישראל, אבל להטבילן לעבדות מתוך שכופן למלאכתן ולכל צרכיו כופן ומטבילן לעבדות ושפיר דמי. ותשובת גאון אחר מצאתי דליתה לדשמואל, דאמר רב תינוק בן יומו עושה יין נסך ואיתיביה רב שימי לרב הלוקח עבדים מן הגוים שמלו ולא טבלו וכו' ותירץ רב הא קמ"ל עבדים דומיא דבני השפחות מלו ולא טבלו עושין יין נסך מלו וטבלו אין עושין יין נסך אף עבדים נמי מלו וטבלו אין עושין יין נסך ולאפוקי מדרב נחמן אמר שמואל דאמר עושין יין נסך, וכל היכא דפליגי רב ושמואל הלכה כרב באיסורי.
